זיהום בדרכי השתן

זיהום בדרכי השתן נגרם כאשר חיידקים ממערכת העיכול (אזור פי הטבעת) עולים דרך פתח השופכה (צינור השתן) ונכנסים אל שלפוחית השתן, מתרבים שם וגורמים לדלקת.

דלקת כזאת תתבטא בצריבה במתן שתן, תכיפות במתן שתן (צורך ללכת להשתין לעתים קרובות, גם אם מדובר בכמות שתן קטנה כל פעם), דחיפות (צורך מיידי להשתין עד כדי בריחת שתן), כאב בבטן התחתונה (מעל האזור בו נמצאת שלפוחית השתן). השתן עלול להיות דמי או בצבע לא רגיל.

בזיהום חמור החיידקים יכולים לעלות משלפוחית השתן אל הכליות, מצב הנקרא פיילונפריטיס pyelonephritis. זיהום שמערב את הכליות הוא כבר חמור, ויתבטא בחום של 38 מעלות או יותר, צמרמורת, וכאבי מתניים (לרב בצד אחד), יחד עם כל אותן התלונות של גירוי השלפוחית (צריבה במתן שתן, דחיפות ותכיפות). זיהום המערב את הכליות (פיילונפריטיס) הוא לרב זיהום קשה הדורש טיפול אנטיביוטי דחוף, לעתים דרך הווריד.

מי בסיכון לחלות בזיהום בדרכי השתן?

כל אדם יכול לחלות בזיהום בדרכי השתן, אולם מדובר במחלה שהרבה יותר שכיחה בנשים לעומת גברים, מכיוון שבנשים פתח השופכה (פתח צינור השתן) נמצא קרוב יותר לפי הטבעת, ולכן לחיידקים מן הצואה קל יותר להגיע לדרכי השתן. נשים צעירות שמתחילות לקיים יחסי מין הן בסיכון מוגבר לזיהום בדרכי השתן, כי במהלך יחסי מין

האקט המיני מקרב את אותם חיידקים לפתח צינור השתן.

בסיכון נמצאים גם אנשים מבוגרים. בגברים עם הגדלה של הערמונית וקושי בהתרוקנות של השלפוחית – השתן יושב בשלפוחית זמן רב ומהווה מצע נח לצמיחת חיידקים. בעיה דומה עלולה לקרות בנשים עם חסימה בניקוז שלפוחית השתן עקב מגוון בעיות ששכיחותן עולה עם הגיל כמו צניחת איברי האגן. גם נשים וגברים שמתאפקים זמן רב הם בסיכון מוגבר לחלות בזיהום בדרכי השתן.

איך מאבחנים דלקת בדרכי השתן?

מרכיב חשוב לאבחנה של דלקת בשתן הוא נוכחות סימפטומים מתאימים. בהעדר סימפטומים של דלקת בדרכי השתן הסבירות שיש זיהום נמוכה ביותר (במידה ומוצאים בשתן חיידק אבל אין סימפטומים אופיניים לדלקת – אין מדובר בזיהום בדרכי השתן ואין צורך לטפל במצב זה המכונה "בקטריאוריה אסימפטומטית", ראו בהמשך).

כדי לאבחן דלקת בשתן יש לבצע שתי בדיקות. הראשונה נקראת "בדיקת שתן כללית" בה הרופא המומחה ירצה לוודא כי יש בשתן תאי דלקת (תאי דם לבנים). בהיעדר תאי דם לבנים בשתן הסיכוי שיש דלקת שואף לאפס. הבדיקה השניה היא תרבית שתן ובה מנסים לאפיין את החיידק שגורם לזיהום. לתרבית חשיבות גדולה מכיוון שבשנים האחרונות יותר ויותר חיידקים הגורמים לזיהום בשתן פיתחו עמידות לאנטיביוטיקה, וללא בדיקה ספציפית של החיידק ורגישותו לאנטיביוטיקה יהיה קשה מאוד להתאים טיפול שיוכל לחסל את החיידק.

מה הטיפול לדלקת בדרכי השתן?

הטיפול בזיהום בדרכי השתן הוא באנטיביוטיקה. חשוב מאוד להתאים את האנטיביוטיקה לסוג החיידק שצמח בתרבית, ולרגישות הספציפית שלו לאנטיביוטיקה. לפעמים יתחיל הרופא טיפול אנטיביוטי לפני קבלת תשובת התרבית ויתאים לאחר מכן את הטיפול כשתשובת הרגישות של החיידק תתקבל. על הרופא לעשות כל מאמץ לבחור תכשיר אנטיביוטי שגם פעיל על החיידק שצמח, אבל שיהיה צר הטווח ביותר שניתן (כי האנטיביוטיקה עלולה לפגוע גם בחיידקים טובים בגוף, ולגרום לנזק ויש לצמצם נזק זה).

איך אפשר למנוע דלקת בדרכי השתן?

כדי למנוע הופעת זיהומים בדרכי השתן חשוב להקפיד על שתיה מרובה, ולא להתאפק אלא לתת שתן כל פעם שמרגישים צורך. שתן שיושב זמן רב בשלפוחית השתן הוא מצע נח להתרבות חיידקים והופעת זיהום. בנשים הנוטות לדלקות בשתן בעקבות יחסי מין חשוב להטיל שתן לאחר יחסי מין. נשים וגברים עם בעיות רפואיות מורכבות יותר (כמו הגדלה שפירה של הערמונית בגברים, או צניחת איברי האגן בנשים או שינויים הורמונליים של הגיל המבוגר בנשים בגיל הבלות) כדאי להתייעץ עם רופא.

טיפול לא אנטיביוטי בדלקת בדרכי השתן

ישנם מספר תכשירים לא אנטיביוטיים שעשויים לסייע לטיפול בדלקת של בדרכי השתן. סדורל Sedural היא תרופה שמשככת את הכאב והצריבה בעת הזיהום. מדובר בתרופה הצובעת את השתן בצבע כתום אדום, תופעה טבעית ולא מסוכנת. התכשיר די-מאנוז D-Mannose הוכח מדעית כמסייע לטיפול ומניעה של דלקות בדרכי השתן. מדובר בסוכר שנמצא בפירות (כמו חמוציות) והוא מונע מחיידקי מעיים להיצמד לרירית שלפוחית השתן.

כמובן שחלק חשוב נוסף בטיפול בדלקת בדרכי השתן הוא שתיה מרובה של מים ומתן תכוף של שתן כדי לשטוף את השלפוחית.

זיהומים חוזרים בדרכי השתן

זיהומים חוזרים בדרכי השתן הן בעיה נפוצה, השכיחה יותר בנשים צעירות, בנשים בגיל המעבר ובנשים מבוגרות.

בנשים וגברים עם זיהומים חוזרים חשוב לטפל בראש ובראשונה בגורמי הסיכון לזיהומים – שתיה מרובה, הימנעות מהתאפקות, מתן שתן לאחר קיום יחסי מין. ישנם תכשירים טבעיים ותרופות שהרופא יכול לרשום כדי לסייע במניעה של זיהומים חוזרים ובהם מיץ או תכשירי חמוציות למיניהן, די-מאנוז D-Mannose, פרוביוטיקה, תכשירי אסטרוגן מקומיים לנרתיק ועוד. במקרים אלה חשוב מאוד להתייעץ עם רופא ולבחור את התכשיר הנכון. בנשים וגברים עם זיהומים חוזרים שלא הגיבו לטיפולים אלה עשוי הרופא להציע טיפול מונע עם אנטיביוטיקה לתקופה ממושכת. זו כמובן אופציית המניעה הכי פחות רצויה, מכיוון ששימוש ממושך באנטיביוטיקה גורם נזק למי שמשתמש בו ובכלל זה הפיכת החיידקים בגופו לעמידים לאנטיביוטיקה, חיסול החיידקים הטובים והבריאים של הגוף (המיקרוביום האנושי), ושלל תופעות לוואי של אנטיביוטיקה שחלקן עלולות להיות מסוכנות.

בקטריאוריה אסימפטומטית

בקטריאוריה אסימפטומטית (ובעברית, נוכחות חיידקים בשתן ללא סימפטומים או תלונות של דלקת) היא מצב שכיח, בעיקר בנשים (אבל גם בגברים) . שכיחותה בין 1-9% מהאוכלוסיה, כאשר שכיחות זו תלויה בגיל (שכיחה יותר בנשים מבוגרות).

נוכחות של חיידק בשתן ללא סימפטומים היא מצב שפיר, שלא מסכן את האדם, לא מהווה גורם סיכון להתפתחות זיהום ודלקת אמיתיים, ולרב חולף מעצמו. זו הסיבה שלא מומלץ לשלוח תרבית שתן לאנשים שאין להם תלונות ברורות של דלקת בדרכי השתן. בנשים וגברים עם בקטריאוריה אסימפטומטית לא מטפלים באנטיביוטיקה, מכיוון שמדובר בטיפול מיותר, במצב שכלל לא דורש טיפול, וכאשר כל טיפול אנטיביוטי ללא התוויה הוא גורם סיכון לסיבוכים והופעת חיידקים עמידים.