עגבת (סיפיליס)

מדובר במחלה שהיתה נדירה עד לפני 10 שנים, אולם כעת זהו זיהום שכיח מאוד.

עגבת שכיחה בעיקר בקרב גברים המקיימים יחסי מין עם גברים, אולם בשנים האחרונות אנו עדים לעליה בשכיחות העגבת גם בקרב נשים וגברים הטרוסקסואליים בישראל ואפילו מקרים של סיבוכים בהריון בנשים שנדבקו בעגבת במהלך ההריון או סמוך לו.

מדובר בזיהום שיכולים להיות לו סיבוכים משמעותיים – הן במערכת העצבים ובאיברים אחרים, והן סכנה בזמן הריון (מות עובר או מומים מולדים) ולכן כל אישה בהריון נבדקת בישראל לעגבת באופן שגרתי.

בנוסף, מומלץ לכל גבר או אישה פעילים מינית אשר אינם במערכת יחסים מונוגמית להיבדק לעגבת לפחות פעם בשנה.

לאור האתגר האבחנתי בהרבה מקרי עגבת, כמו גם הקושי בבחירת טיפול מתאים, כדאי שמומחה למחלות זיהומיות יהיה מעורב בכל מקרה של חשד לעגבת.

תקופת הדגירה

 (כלומר משך הזמן מהמגע המיני בו התרחשה הדבקה עד להופעת התסמינים הראשונים) יכולה להיות ארוכה למדי ולנוע בין מספר ימים בודדים עד שלושה חודשים (בממוצע – שלושה שבועות).

מדובר במחלה מדבקת במיוחד, בעיקר בשלביה הראשונים (השלבים בהם קיים פצע או פריחה) שאז הסיכון להעברה מאדם עם עגבת לפרטנרים שלו עשוי להגיע ל- 30% ! בשלבים מאוחרים יותר של המחלה כאשר אין פריחה ועברה שנה או יותר מההדבקה הסיכון להדביק אפסי. ההדבקה בעגבת אפשרית ביחסי מין או מאישה הרה לעובר / לילוד.

ביטויי המחלה

עגבת ראשונית

בשלב הראשון מופיע פצע יחסית גדול ולא כואב (צ'אנקר Chancre) באזור בו התרחשה ההדבקה. זה יכול להיות על איבר המין, על השפתיים או בחלל הפה (במקרה של חשיפה בסקס אוראלי), בפי הטבעת או ברקטום (במקרה של חשיפה בסקס אנאלי) או אף באזורי גוף אחרים (למשל על האצבע במידה ואצבע עם עור לא שלם נגעה בפרטנר שיש לו פריחה של עגבת).

חשוב להדגיש כי אנשים רבים שנדבקים בעגבת כלל לא מבחינים בפצע הראשוני של עגבת, אם בגלל שהנגע הופיע באזורים נסתרים (כמו בפי הטבעת או בחלל הפה) או בגלל שהנגע לא כואב ומי שנדבק סבור שזה סתם פצע חסר משמעות.

הנגע הראשוני חולף ונעלם תוך כמה שבועות גם ללא טיפול.

עגבת שניונית

בשלב השני של המחלה עלולים להופיע סימנים שונים. העיקרי שבהם הוא פריחה מפושטת – על החזה, בטן, גב, זרועות, ולפעמים גם כפות ידיים ורגליים. גם עור הפנים והקרקפת עשויים להיות מעורבים, והפריחה עלולה לערב גם את איברי המין ופי הטבעת.

פעמים רבות בשלב זה (השני) מופיעים חום, חולשה, הרגשה כללית רעה.

בשלב השני של המחלה עשויים להופיע סיבוכים נוירולוגיים שחשוב מאוד לזהות: כאבי ראש, פגיעה בשמיעה, פגיעה בעיניים (אובאיטיס או דלקת בחלקים אחרים בעין, כולל סכנה לראיה), דלקת קרום המח, שיתוק של עצבי הפנים, דלקת של הכבד (הפטיטיס) וסיבוכים נוספים.

השלב השני של מחלת העגבת עשוי גם הוא לחלוף לבד וללא טיפול, או עלול להסתבך בסיבוכים שפרטתי.

עגבת רדומה "לטנטית"

 – במידה והשלב השני חלף ללא סיבוכים עוברת המחלה לשלב הרדום "עגבת לטנטית" והוא עשוי להימשך שנים רבות (ואף עשרות שנים) ללא כל תסמינים.

פעמים רבות אנשים מתאבחנים בשלב זה בגלל בדיקת דם חיובית לעגבת שנעשתה כסיקור כללי למחלות מין.

עגבת שלישונית

 חלק קטן מהחולים שנדבקו בעגבת ולא טופלו עשויים אחרי שנים רבות (ואפילו 30-40 שנים לאחר ההדבקה) לחלות בסיבוכים משמעותיים. בכלל זה פגיעה במח ובמערכת העצבים, פגיעה בעצמות, ופגיעה באיברים פנימיים (כולל בכבד, בלב, בכלי הדם הגדולים ועוד).

אבחנה של עגבת

דרך האבחנה של עגבת תלויה בשלב המחלה. בשלב המוקדם ביותר של המחלה (צ'אנקר) ניתן לאבחן את הזיהום לפי מראה הכיב יחד עם סיפור אפשרי של חשיפה. ניתן לקחת דגימה מהפצע ולשלוח לPCR לעגבת (בדיקה המתבצעת במספר מצומצם של מעבדות בארץ). בדרך כלל בשלב המוקדם של עגבת בדיקת הנוגדנים לעגבת עשויה להיות שלילית, ורופא לא מנוסה עלול להסיק מסקנה שגויה שאין מדובר בעגבת.

החל בשלב השניוני של המחלה האבחנה של עגבת מתבססת בעיקר על בדיקת נוגדנים (סרולוגיה). לצורך זה נבדקים שני נוגדנים:

TPHA – הנוגדן שלרב מופיע ראשון, ולאחר שמופיע נשאר חיובי לכל החיים, גם לאחר טיפול מוצלח.

VDRL או RPR – נוגדנים אשר עולים בזמן זיהום חדש או פעיל, ויורדים לאחר טיפול מוצלח, או לאחר זמן רב גם ללא טיפול. באדם אשר טופל לעגבת עליית נוגדן זה לאחר שכבר ירד יכולה להעיד על הדבקה חדשה.

מכיוון שפרשנות בדיקות הנוגדנים לעגבת (סרולוגיה) עשויה להיות מבלבלת ומסובכת מומלץ שאם נדבקתם בעגבת תמיד יהיה מעורב מומחה למחלות זיהומיות בטיפול ובמעקב.

יש לא מעט מקרים של תוצאות "חיובי כוזב" False positive  בבדיקות הסרולוגיה של עגבת. רופא מומחה לתחום יוכל לזהות האם תשובה חיובית שקיבלתם היא למעשה טעות, ואין לכם עגבת.

טיפול בעגבת

הטיפול בעגבת הוא טיפול אנטיביוטי – פניצילין בזריקות או עירוי (כתלות בשלב המחלה).

גם המינון ומספר הזריקות תלוי בשלב המחלה.

לא תמיד פשוט להחליט לגבי המינון הנכון ומספר הזריקות, ולכן חשוב שמי שיטפל בכם מנוסה בטיפול בעגבת.

חשוב מאוד גם להבין האם יש מעורבות של המח בזיהום, מכיוון שאם יש חשד שהעגבת מערבת את המח יש לבצע ניקור מותני ולבדוק את נוזל השדרה לנוכחות עגבת, ולהתאים את הטיפול (בעגבת המערבת את המח / העיניים או את האוזן הפנימית מטפלים באשפוז בלבד בעירוי של פניצילין למשך 10-14 ימים).

באנשים עם אלרגיה קשה לפניצילין חייבים להתייעץ עם מומחה לבחירת טיפול חליפי.

פניצילין היא התרופה היעילה ביותר לטיפול בעגבת, ובחירה בחלופה לא מתאימה עלולה לא להיות יעילה.

הדבקה בעגבת אינה מחסנת, ומי שנדבק פעם אחת אינו מוגן ועשוי להידבק פעמים נוספות.