הרפס גניטלי Herpes simplex

הנגיף הרפס סימפלקס Herpes simplex יכול לגרום לפריחה כואבת באיבר המין.

קיימים שני זנים של נגיף ההרפס סימפלקס:  Herpes simplex 1 ו- Herpes simplex 2.

הזן 1 הוא זן שלא בהכרח קשור למחלת מין. רבים נדבקים בו בילדות באזור חלל הפה.

זה הוא למעשה ההרפס של השפתיים המתבטא בפריחה שלפוחיתית כואבת בשפתיים, עם התלקחות בתדירות המשתנה בין אדם לאדם (תתכן התלקחות לעתים קרובות – אפילו אחת לכל כמה שבועות, או התלקחויות נדירות ביותר).

חלק ממי שנדבקו בנגיף זה נושאים אותו בלי בכלל לדעת על נשאות זו כי אצלם הוירוס לא גורם לפריחה אף פעם.

זן 2 הוא הזן הקשור להדבקה ביחסי מין.

מאידך במהלך מין אוראלי, כאשר לאחד הפרטנרים יש נשאות של הרפס בשפתיים (זן 1) הוא עלול לעבור לאיבר המין של הפרטנר/ית. ולכן גם הרפס סימפלקס 1 וגם 2 עשויים לגרום לזיהום העובר ביחסי מין.

כמו בשפתיים – כך גם באיברי המין תדירות הופעת הפריחה הכואבת משתנה מאדם לאדם.

ההתפרצות הראשונה (לאחר ההדבקה בפעם הראשונה) היא בדרך כלל חמורה וקשה מהתלקחות "רגילה" של הרפס גניטלי. 

בחלק מהמקרים עשוי להתלוות חום גבוה, הפריחה היא הכואבת ביותר, הפצעים מופיעים במספר גדול, וצורתם עשויה להיות שונה מהתלקחות "רגילה" של הרפס גניטלי.

זו גם הסיבה שחלק מהרופאים עלולים לטעות ולא לזהות שמדובר בהרפס גניטלי (במיוחד משום שמדובר בא/נשים שלא חוו התלקחות הרפס גניטלי בעבר).  

מכיוון שמדובר בנגיף הפוגע בקצות העצבים עשויים להתלוות להתלקחות של הרפס גניטלי (בעיקר הראשונה)  תסמינים נוירולוגיים – ובכלל זה אצירת שתן (חוסר יכולת לתת שתן או להתרוקן), קושי במתן שתן, הפרעות תחושה באזור האגן ואיברי המין, או סיבוכים עצביים נדירים יותר.

במידה והזיהום מערב את השופכה (הצינור במרכז איבר המין הגברי, או זה המחבר את כיס השתן לפתח יציאת השתן בנשים) – עלולה להתלוות דלקת של השופכה עם הפרשה מוגלתית וצריבה קשה במתן שתן.

לאחר ההתפרצות הראשונה המהלך של הרפס גניטלי שונה מאדם לאדם. ההתפרצויות הבאות (אם בכלל מופיעות) מתאפיינות בהופעת פריחה באזור איבר המין / המפשעה / פי הטבעת. הפריחה מורכבת מנגעים שלפוחיתיים קטנים על רקע של עור אדמומי.

לרוב יתלווה כאב / תחושת צריבה / כאב.

תדירות ההתלקחויות יכולה להיות נמוכה (פעם / פעמים בודדות בשנה) או גדולה (כל כמה שבועות).

חלק ממי שנדבקו בהרפס גניטלי עשויים לשאת את הנגיף ולא להרגישו כלל.

אנשים שנדבקו בהרפס גניטלי אבל אין להם תסמינים עדיין עשויים לחוות התלקחויות "שקטות" בהן הנגיף מופרש בעור בלי שהאדם מרגיש והם עלולים להדביק את הפרטנרים המיניים שלהם בלי בכלל לדעת.

אבחון של הרפס גניטלי

האבחנה של הרפס גניטלי היא בעיקרה אבחנה קלינית.

הרופא יבדוק אתכם ויסתכל על הפריחה.

כדאי לצלם את הפריחה בעת ההתלקחות, כי יתכן שעד שתגיעו אל הרופא הפריחה תחלוף.

יחד עם סיפור של חשיפה מתאימה או ארועים חוזרים יוכל הרופא לאבחן בוודאות הרפס גניטלי אם מראה הפריחה מתאים.

במקרים של אי וודאות, או פריחה לא אופיינית הרופא יכול ליטול מטוש מהפריחה ולשלוח לבדיקת PCR להרפס סימפלקס.

בדיקה זו יכולה להילקח רק בזמן פריחה פעילה ולא בתקופה שבין ההתלקחויות כאשר העור תקין ובריא.

בדיקת נוגדנים להרפס סימפלקס 1 או 2 (סרולוגיה) לרב לא עוזרת באבחנה.

אם היא חיובית – אין זה מאשר את האבחנה, כי היא עשויה להיות חיובית גם באנשים נשאים שמעולם לא חוו התלקחות של הרפס סימפלקס.

אם היא שלילית – זה עדיין לא שולל זיהום בהרפס סימפלקס (למשל אם מדובר בהדבקה חדשה וטרם הופיעו נוגדנים).

טיפול בהרפס סימפלקס גניטלי

הטיפול בהרפס סימפלקס גניטלי מבוסס על תרופות ממשפחת האציקלוויר (Acyclovir אצילקוויר – Zovirax זובירקס, או ואלאציקלוויר valacyclovir – ואלטרקס Valtrex). מדובר בטיפול יעיל למדי והוא יכול להינתן בשתי דרכים.

הראשונה – כטיפול בזמן התלקחות / כאשר יש פריחה. במקרים אלה נטילה מוקדמת של הטיפול תקצר את משך הפריחה בכמה ימים, ותקל על הכאב. אופציית טיפול זו מתאימה למי שחווה התלקחויות לעתים רחוקות.

באנשים החווים התלקחויות תכופות למדי יתכן והרופא יציע נטילה קבועה של אציקלוויר / ואלאציקלוויר כמניעה.

בדרך זו אפשר למנוע לחלוטין את הופעת הפריחה. מאידך, ברגע שמפסיקים את הטיפול המונע ההתלקחויות עלולות להישנות. מכיוון שסה"כ מדובר בתרופות בטוחות למדי יש לא מעט מטופלים הנוטלים טיפול מונע זה שנים רבות.

איך אפשר להימנע מהדבקה בהרפס גניטלי?

זו שאלה שכדאי לדבר עליה עם הרופא, במיוחד אם יש לכם פרטנר/ית חיוביים להרפס.

קונדום היא דרך מניעה מצויינת, אך היא לא יעילה ב-100% מכיוון שיתכן פיזור של הוירוס בפה והדבקה במין אוראלי, או נגעים מדבקים באזורים שהקונדום לא מכסה.

כלל חשוב במניעה – להימנע מיחסי מין בזמן שיש פריחה פעילה – זה הזמן המדבק ביותר.

מאידך, אדם שנושא הרפס סימפלקס עלול להדביק את הפרטנרים שלו גם כשאין לו פריחה ויש התלקחות אסימפטומטית.

נציין כי הטיפול המונע באנשים שיש להם הרפס גניטלי תכוף מוריד משמעותית את הסיכון שהם ידביקו את הפרטנר שלהם.

מה לגבי הרפס גניטלי בהריון?

אם את סובלת מהתלקחויות של הרפס גניטלי ואת בהריון או מתכננת הריון – חשוב מאוד לדבר על הנושא עם הרופא.

זיהום בהרפס אצל הילוד (שעלול להידבק במעבר בתעלת הלידה) הוא זיהום מסוכן ביותר.

נשים שיש להן הרפס גניטלי צריכות לקבל טיפול מונע החל משבוע 36 להריון ועד אחרי הלידה, כדי למנוע התלקחות סמוכה ללידה שעלולה לסכן את הילוד.

בנוסף, הרופא בחדר הלידה יבצע בדיקה ויוודא שאין נגעים חשודים (שאם קיימים, יש מקום לניתוח קיסרי).