LGV – Lympho Granuloma Venereum – לימפוגרנולומה ונראום

אם שמעתם או חליתם ב-LGV סביר שיש לכם דלקת של הרקטום הנגרמת על ידי זנים מסויימים של חיידק הכלמידיה.

LGV נגרם על ידי זני כלמידיה המכונים L1,L2,L3, בניגוד לזנים "הרגילים" של כלמידיה (כלמידיה A,B,C  עד K) הגורמים לדלקת של השופכה, הנרתיק וצוואר הרחם.

LGV יכול להתבטא בשני אופנים:

1. פצע באיבר המין: ביטוי זה נדיר לראות בעולם המערבי. מדובר בעיקר בזיהום שנתקלים בו בעולם המתפתח, עם פצע מרשים על הפין או הפת, עם הגדלה קשה של קשרי הלימפה במפשעות. כאמור זיהום זה כמעט ולא רואים בעולם המפותח, אבל כאשר מגיע למרפאה מטופל שיש לו פצע על איבר המין זו עדיין אפשרות שהרופא צריך לחשוב עליה.
2. דלקת קשה של הרקטום – פרוקטיטיס Proctitis: זהו הביטוי העיקרי של LGV שאנחנו מכירים היום, מחלה שמוכרת בגברים המקיימים יחסי מין עם גברים (החיידק עובר בסקס אנאלי). זני הכלמידיה של LGV הם חיידקים שיודעים לחדור לעומק הרירית ולכן גורמים לדלקת קשה מהרגיל (בניגוד לדלקת של הרקטום הנגרמת ע"י זני כלמידיה "רגילים" או זיבה). בהעדר טיפול מוקדם עלול המצב להסתבך – עם שלשול דמי, כאבים קשים ביציאות, חולשה וחום. במקרים קשים נוצר גוש דלקתי גדול, ואם לא חושבים על האבחנה הנכונה אפשר לטעות ולחשוב שמדובר בגידול. מטופלים רבים מתאבחנים באופן שגוי כסובלים ממחלת מעי דלקתית אוטואימונית (קוליטיס או קרון). ולכן בגברים המקיימים יחסי מין עם גברים שיש להם דלקת של הרקטום והמעי תמיד חשוב לשלוח מטוש רקטלי לכלמידיה לפני שחושבים על אבחנות אחרות.

האבחנה של LGV נעשית על ידי נטילת מטוש מהרקטום עליו המעבדה עושה בדיקת PCR לחפש כלמידיה.

רב המעבדות לא יודעות להבדיל בין זני כלמידיה רגילים לזני LGV.

לכן אם יש לכם דלקת של הרקטום, ובמטוש חזרה תשובה חיובית לכלמידיה – סביר שהרופא יחמיר ויטפל בכם כאילו מדובר בLGV.

הטיפול בLGV הוא בדוקסילין, אך בניגוד לזני כלמידיה רגילים מקובל לטפל 3 שבועות (הרבה מעבר לטיפול בזיהום "רגיל" בכלמידיה) לאור חומרת הדלקת וחדירת החיידקים לעומק הרקמה במעי.