מיקופלסמה גניטליום הוא אחד החיידקים השכיחים שמוצאים בבדיקות שתן למחלות מין, ומסתבר שגם אחד החיידקים שקשה יותר לטפל בהם. מדובר בחיידק שרופאים רבים לא מכירים את המורכבות של הטיפול בו, ורושמים טיפול שגוי שמסבך את הטיפול וגורם לחיידק להפוך עמיד לאנטיביוטיקה.
מה הוא החיידק מיקופלסמה גניטליום ולמה הוא גורם?
ראשית מדובר בחיידק שכיח. במחקר שהובלתי ואשר הוצג בכנס המחלות הזיהומיות האירופי בשנת 2021 סיכמנו 75,000 בדיקות שתן למחלות מין לאורך עשור בקופת החולים מאוחדת, ושם נמצא כי מיקופלסמה גניטליום היה החיידק השני בשכיחותו (אחרי כלמידיה) מכלל הבדיקות החיוביות.
הוא נמצא אחראי על כרבע מבדיקות השתן החיוביות למחלות מין! מדובר במחקר חשוב שנותן מידע על השכיחות של מיקופלסמה גניטליום בישראל.
הביטוי השכיח ביותר של מיקופלסמה גניטליום הוא אורתריטיס – דלקת של השופכה. בגברים הביטוי יהיה צריבה במתן שתן, הפרשה מהפין, תחושת אי נוחות או גרד בפין / בצינור השתן העובר במרכז הפין.
בנשים החיידק עשוי לגרום לדלקת של השופכה עם צריבה במתן שתן, אבל עשוי לגרום לדלקת של צוואר הרחם וכתוצאה מכך הפרשה חריגה מהנרתיק, כאב ביחסי מין או דימום בעקבות יחסי מין.
החיידק עלול לגרום בנשים גם לדלקת של האגן עם כאב בטן תחתונה.
בלא מעט ממי שנושאים את החיידק אין כל סימפטומים, ולמעשה מדובר בנשאות אסימפטומטית שלו.
מדוע כל כך מסובך לטפל במיקופלסמה גניטליום?
מדובר בחיידק שנוטה להיות עמיד לאנטיביוטיקה מסוגים שונים וקשה לחזות מראש מה האנטיביוטיקה הנכונה לטפל בו.
בשנים האחרונות נכנסו לשימוש בדיקות PCR המאבחנות מוטציות עמידות של החיידק לאנטיביוטיקה – באופן זה הרופא יודע מראש מה האנטיביוטיקה שתתאים לחסל את החיידק.
יש מספר קטן של מעבדות בארץ המבצעות בדיקה זו של עמידות החיידק, ונוכל להפנות אותך למעבדה הנכונה, אם יש צורך, לביצוע בדיקה זו.
מכיוון שהחיידק נוטה להיות כה עמיד הטיפול המומלץ בו מורכב (וכולל שני שלבים של שתי תרופות אנטיביוטיות שונות), ורופאים רבים לא מכירים אותו. במידה והרופא רושם טיפול שגוי, החיידק עלול לפתח עמידות לתרופה שנרשמה ומספר האופציות הטיפוליות הולך ומצטמצם.
אם כך, איך נכון לטפל במיקופלסמה גניטליום?
אין כמעט שבוע שלא מגיע אלי מטופל/ת שרופאים שונים רשמו להם תרופות אנטיביוטיות שונות, אחת אחרי השניה, שלא לפי פרוטוקול הטיפול המומלץ, והחולה נשאר עם חיידק שעמיד לכל טיפול אנטיביוטי.
ולכן, חשוב שאם אתה סובל ממיקופלסמה גניטליום יהיה מעורב בטיפול מומחה למחלות זיהומיות.
הטיפול במיקופלסמה גניטליום תמיד יתחיל בקורס של שבוע של אנטיביוטיקה הנקראת דוקסילין. מדובר באנטיביוטיקה שלרוב לא תצליח לחסל את החיידק (מי שמטופל בדוקסילין בלבד יכשל ב-70% מהמקרים לאחר הפסקת הטיפול).
אבל טיפול זה בדוקסילין מוריד את כמות החיידק בשופכה באופן משמעותי, מה שעוזר לחסל אותו במתן אנטיביוטיקה נוספת.
החלק השני של הטיפול ניתן מייד לאחר סיום הדוקסילין, ומהווה את החלק החשוב ביותר של הטיפול.
מדובר בטיפול באנטיביוטיקה בשם אזניל במינון גבוה, או מגקסין (moxifloxacin).
הבחירה באחת מבין השתיים אמורה להתבסס על בדיקת העמידות של החיידק, ואם בדיקת העמידות אינה זמינה – בהתאם לשיקולים אחרים ששוקל המומחה למחלות זיהומיות (למשל חשיפת עבר לאחת מהאנטיביוטיקות הללו).
איך מטפלים במיקופלסמה שעמידה לכל טיפול?
כאמור, באופן לא נדיר אני נתקל במטופלים שקיבלו לזיהום שלהם אנטיביוטיקה מכל קווי הטיפול המקובלים אבל לא מצליחים להיפטר מהחיידק.
במקרים הללו סביר להניח שהחיידק שלהם עמיד לאנטיביוטיקות העיקריות המשמשות לטיפול במיקופלסמה (אזניל/אזיתרומיצין, ומוקסיפלוקסצין).
ישנם קווי טיפול מתקדמים ואחרונים לטיפול במיקופלסמה גניטליום. ובהם אנטיביוטיקה בשם Pristinamycin. תרופה זמינה בחלק מקופות החולים ואפשר לנסות להשיגה גם בבתי מרקחת שמייבאים אותה באופן פרטי.
ישנם דיווחים על הצלחה טיפולית מסויימת עם שילובים אנטיביוטיים יוצאי דופן אחרים.
במקרים שכאלה, כאשר טיפול אנטיביוטי "רגיל" לא הוביל להחלמה, יש הכרח שבטיפול יהיה מעורב מומחה למחלות זיהומיות.
חשוב להדגיש שבמידה והחיידק נמצא בבדיקת ה PCR בשתן אבל אין כל תלונות גם החלטה לא לטפל בו היא החלטה לגיטימית. פעמים רבות לאחר מספר שבועות / חודשים החיידק נעלם לבד.
האם צריך לטפל במיקופלסמה גניטליום בנשאים שלא מרגישים שום סימפטום?
בנשים וגברים שאין להם כל סימפטומים אין מקום לבדוק את נוכחות החיידק, ואם מוצאים אותו לרב לא נטפל.
זו למעשה ההמלצה של רב הנחיות הטיפול הבינלאומיות.
המלצה זו נשענת בעיקר על העמידות הנרחבת והקושי לטפל בחיידק באופן כללי, במיוחד כשהוא גורם לזיהום משמעותי וסימפטומטי. ולכן כאשר אין סימפטומים הסיכון שעשוי להיגרם למטופל מתרופות אנטיביוטיות מרובות שניתנות אחת אחרי השניה גדול יותר מהימצאות חיידק שלא גורם דלקת ולא גורם סימפטומים.
סייגים יחידים להנחיה זו הם כאשר מדובר בבני זוג קבועים כאשר אחד חיובי (וסימפטומטי) והשני חיובי ואסימפטומטי.
במקרים הללו הרופא עשוי לשקול לטפל בבן הזוג האסימפטומטי כדי למנוע העברה חוזרת לבן הזוג הסימפטומטי.
טופלתי לזיהום במיקופלסמה גניטליום. האם ומתי יש לחזור על בדיקת השתן?
יש לזכור כי ברב מחלות המין (כלמידיה, זיבה וכו') אין צורך לחזור על בדיקת הPCR בשתן אם ניתן טיפול מתאים והחלמת.
לעומת זאת, בזיהום במיקופלסמה גניטליום, לאור הקושי הגדול לסלק את החיידק, מקובל בדרך כלל לחזור על בדיקת השתן שלושה שבועות לאחר סיום הטיפול כדי לוודא שהטיפול הצליח לסלק את החיידק.
שימו לב שביצוע הבדיקה מוקדם מדי (לפני שעברו שלושה שבועות מסיום הטיפול) עלול להוביל לתשובה "חיובית כזובה" False positive.
הדבר קורה מכיוון שהבדיקה לנוכחות מיקופלסמה גניטליום היא בדיקת PCR, ובדיקה זו בודקת הימצאות חלקיקי DNA.
גם שאריות חיידקים מתים יכולה להוביל לתשובה חיובית, למרות שהטיפול הצליח.
ולכן חשוב לחזור על הבדיקה בזמן הנכון ולא מוקדם מדי.
מומחה למחלות זיהומיות
